אהרן שאול שור

אהרן שאול שור

אין תמונה חופשית
לידה	23 בדצמבר 1864 אורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	22 במרץ 1945 (בגיל 80) ירושלים, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים

מדליון מעוטר בדיוקן יהודי (1929-1913), תכשיט אמייל בעיצוב אהרן שאול שור ושמואל בן-דוד. אוסף מוזיאון ישראל.

אהרון שאול שור (23 בדצמבר 1864 - 22 במרץ 1945) היה צייר ארץ-ישראלי יליד האימפריה הרוסית.

קורות חייו

אהרון שאול שור נולד באורשה שבמוהילב, על ידי נהר דניפר ברוסיה הלבנה בשנת 1864 וקיבל חינוך מסורתי בחדר. כבר בימים אלה נתגלה כישרונו לציור, אך אביו, שהיה רב וראש הישיבה בעיר, לא שעה לעצת קרובים וידידים לשלוח אותו ללימודי אמנות. ואולם בשנים 1885-1882, בהיותו בן 18, עזב שור את ביתו ועבר לווילנה, שהייתה תחנתו הראשונה באמנות. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בבית הספר הממלכתי לציור. בשנת 1886 עבר לווינה, בה המשיך את לימודיו, קודם במכון הממלכתי לאמנות ולאחר מכן באקדמיה המלכותית, שם השתלם במחלקה לציור פורטרטים. למד שם יחד עם יהודה אפשטיין ולזר קרסטין, עמם התיידד. כבן לעם היהודי הצטרף באותה העת לאגודת הסטודנטים הציוניים, פעולה ציונית שהמשיך בה גם בהמשך חייו. הוא נמנה עם חבריו של ד"ר חיים ויצמן, ליאו מוצקין, נחמן סירקין ורבים אחרים. בעקבות אפיזודה בלתי נעימה (הוא הוזמן לדו-קרב על ידי אחד מחבריו ללימודים בן אצולה וינאי) נאלץ שור לעזוב את העיר. בסוף שנת 1887 הגיע לברלין עד לשנת 1913, שנת עלייתו לארץ ישראל. בברלין עסק בעיקר בציור דיוקנאות. בנוסף, עבר השתלמות בציור מניאטורות^{[דרושה הבהרה]}, עד שהגיע לדרגת עוזר לפרופסור באסטנייה במכון שליד המוזיאון הממלכתי של ברלין ובין השאר התמחה גם ברסטורציה של יצירות בטכניקות אלו.  עד 1907 עבד כאמן חופשי והתפרנס בעיקר ממתן שעורי ציור לבני משפחות עשירות. שור חלם על הגשמה חלוצית. בשנת 1913, בעקבות הזמנתו של פרופסור ורבורג ופרופסור בוריס שץ, עלה עם אשתו גיטה ובנו אליעזר לארץ ישראל. המשפחה נתקבלה על ידי הסופר מרדכי בן הלל הכהן. לא עברו ימים רבים ושץ, שניהל באותם ימים את "בצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות", הציע לא.ש. שור להצטרף אל שורותיו, כחלק מצוות ההוראה והניהול. שור נעתר לבקשה והקים את מחלקת ציור המיניאטורות על שנהב, אמייל וחרסינה, אותה גם ניהל. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, הצליח, בזכות התעתמנותו, חבישת הטרבוש הטורקי, והידידות שרכשו לו בעלי מהלכים - להמשיך ולנהל את "בצלאל," על אף הגלייתו של הפרופסור שץ לדמשק. באותן שנים כל גדולי הציור הישראלי - האבות המייסדים - היו לתלמידיו. ביתו ברחוב החבשים היה לבית ועד לסופרים ולתלמידים חכמים, לאמנים, לעסקני ציבור וגם לפשוטי עם, לתלמידים, לאינטליגנציה הספרדית ואפילו מן המשפחות הערביות. בשנת 1925, עם סגירת בית הספר, עבר ללמד בבתי ספר אחרים בירושלים. בשנים האחרונות, טרם פרישתו מן ההוראה, לימד ציור בבית הספר תחכמוני (ירושלים). יצא לגמלאות בשנת 1940.

יצירתו

בשנותיו הראשונות, בווינה ובברלין, נמנה עם הזרם של "האמן החופשי", שסייר ותר אחר נופים מפעימים, מראות טבע של בראשית וטיפוסי אדם שמחים אותם הרבו לצייר. בין יצירותיו נודעים במיוחד ציורי הנוף- ובעיקר הציורים בצבעי המים, אותם הקפיד לצייר תמיד בחיק הטבע. ציורי נוף בוהקים אלה נותנים ביטוי זך ורענן לאקלימה ולאורה המיוחד של הארץ, או כפי שרשם ידידו של שור, הצייר הרמן שטרוק, לפני יותר משמונים שנה: "הרבה ממסותיו הקטנות מראות אמת יוצאת מן הכלל של טבע בתפיסת צבעי ארצנו...כל המסתכל ביצירות האלו בלי משפט קדום לגבי המודרניות או המסורת, ימלא רגשי כבוד והערצה לאמן, שבלי להטעות על ידי זרמי היום הוא הולך את דרכו הבודד ושר את שירו החשאי (שם). בנו האדריכל, אליעזר שור סיפר: " הוא נטל את כליו, את לוח הצבעים ואת המטריה הלבנה ויצא לסביבות ירושלים, בסביבות סנהדריה, ובייחוד בהר הצופים. הוא מצא מראות פלא אשר נשקפו מעליו והקפיאו את נשמתו. הרי יהודה, ים המלח והרי מואב; רוחו שאבה את נופיה של ירושלים על גוניה: אילן וסלע, שהפכו בידיו לסמלים חיים, אשר חיברו בין עבר והווה של מולדת המחדשת את נעוריה".

באותן שנים, תפישתו הכללית והאופן בו הציג את הנושאים בהם עסק היה אקדמאי וציוריו באותה היו ריאליסטיים בגישתם, אם כי חופשיים ועשירים בביצועם. אולם, עד מהרה ניכרה (בעיקר בציורי הפנים והנוף) השפעה של אינטימיסטיים הולנדיים נוסח ישראלס ואחרים. בציורים אלה בולטת רגישות גדולה במעברי הטונים ותעוזה רבה במריחת המכחול. בציוריו מסוף המאה התשע-עשרה ניתן להבחין בתהליך אופייני ומעניין של השתחררות מהאלף-בית האקדמי; מהתמסרות לפרטים אל עבר ביטוי וביצוע חופשי ומודרני ביחס לזמן והסביבה בהם חי ויצר האמן. הפרוטריט 'צעירה עם כובע', הוא ציון דרך חשוב בהתפתחותו. בתקופה זו השתייך שור לקבוצת אמנים צעירים, שיצאו יחד לנוף וציירו במשותף פרוטריטים לפי מודלים מעניינים. שור ספג השפעות אימפרסיוניסטיות מתונות, שניכרו לראשונה באותו ציור. סביב שנת 1900, השתייך הצייר לחוג האמנים של ה"זצסיון", שנחשבו בברלין לקבוצת האמנים המתקדמים ולנציגי המודרניזם בציור.

בנוסף לציורי הנוף, עסק שור גם בציור דיוקנאות. משהגיע לארץ ישראל התרשם מן הטיפוסים השונים שראה ובמיוחד מיהודי המזרח, אותם צייר בדיוק רב ובקפדנות מרובה. הפרוטרטים הרבים שצייר היו ביטוי לענוותו ולאהבת האדם, שהייתה טבועה בנפשו ובציוריו. בין הפרוטרטים שצייר, ידועים גם דיוקניהם של ויצמן, ז'בוטינסקי וראשי היישוב האחרים מעשי-ידיו.

לקריאה נוספת

• גבריאל טלפיר, 100 אמנים בישראל, הוצאת "גזית", תל אביב, 1971.
• גילה בלס, "אהרון שאול שור - אמן ארצישראלי נשכח", בתוך: ציור ופיסול, גיליון מס' 18, עמ' 4-10, 1979.
• בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980.
• נורית שילה-כהן (אוצרת), יגאל צלמונה, גדעון עפרת ואחרים, "בצלאל" של שץ 1929-1906, מוזיאון ישראל, ירושלים, תשמ"ג (1983).
• יגאל צלמונה (אוצר), יעקב שביט, ימי מגדל דוד - מלחמת התרבות הראשונה באמנות ישראל, מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים, תשנ"ב (1991).
• מאירה פרי-להמן, טובל במים, טובל באור - מאה שנות צבע-מים בישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1998.
• אליק מישורי, בדילוג על המופשט: פנינים מאוסף יוסי ודניאלה ליפשיץ, האוניברסיטה הפתוחה, 2014.
• גדעון עפרת, ברלין-ירושלים: אמנות העלייה מגרמניה, תל אביב: בית לאמנות ישראלית, 2015.
• אליק מישורי, מ"אפקים חדשים" ל"רוח אחרת" אמנות ישראלית 1988-1948, למדא הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 2019.
• רון ברטוש, אהרן שאול שור: לקראת דיוקנאות עברית, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2020.

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "אהרון שאול שור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 925
• אהרן שאול שור, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל